<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תמ"ח</h1>
<h2>דף פב:</h2>
הרביעי לכתוב לך מה שכתבתי בדברי רבי יאשיה בכלאים. וגם בזה לא כתבת לי מה שהוקשה לך בה ולפיכך אני כותב לך כל מה שכתבתי בפרק אותו ואת בנו [חולין פ"ב ע"ב]. לעולם רבנן והאי דקתני כלאים כלאים לאפוקי מדרבי יאשיה דאמר רבי יאשיה אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קמ"ל או חטה וחרצן או שעורה וחרצן כלומר שבאחד מאלו חייב מה שאין כן לרבי יאשיה עד שיזרע שלשתן חטה ושעורה וחרצן, וקיימא לן כרבי יאשיה כדאמר [ברכות כ"ב ע"א] נהוג עלמא כתלתא סבי וחד מיניהו רבי יאשיה בכלאים. ומיהו הא דאמר רבי יאשיה דאינו חייב אלא בזורע שלשתן היינו משום לאו דכלאי הכרם וטעמיה משום דכתב [דברים כ"ב] לא תזרע כרמך כלאים כלומר בעינן חוץ מכרמך כלאים, והא דבעי כרמך בדרך זריעה כגון שיזרע החרצן משום דלא כתוב כרמך לא תזרע כלאים. אבל משום כלאי זרעים בתרי גוני כגון חטה ושעורה או שני מינין אחרים ודאי מילקא לקי משום [ויקרא י"ט] שדך לא תזרע כלאים. וזורע חטה וחרצן או שעורה וחרצן לאפוקי מדרבי יאשיה ולא אוקמה כלאים כלאים בזורע חטה ושעורה וחרצן בבת אחת דלקי תרתי חדא משום כלאי הכרם וחדא משום כלאי זרעים לאפוקי מדרבי יאשיה דלא לקי אלא חדא דהיינו משום כלאי הכרם משום דלרבי יאשיה תרתי נמי לקי כמו שאמרנו. והכי מוכח בירושלמי במסכת כלאים פ"ח [ה"א] דגרסינן התם כתב לא תזרע כרמך כלאים מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר אפילו מין אחד על דעתיה דרבי יאשיה כתב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים, כלומר שהרי בכל שני מינין חייב משום כלאי זרעים, חברייא אמרין להתרייה שאם התרו בו משום כרמך לוקה, כלומר באיזה שיתרו בו לוקה ואם התרו בו משום שניהם לוקה שתים כיון דשני לאוין הן ולא פליגי רבי יונתן ורבי יאשיה אלא בלאו דכלאי הכרם דרבי יאשיה משמע ליה דכלאים בעינן לבד מכרמך מדכתוב כרמך כלאים ור' יונתן משמע ליה לכשיהיה בכרמך יהיה כלאים דהיינו מין אחד בכרם. ואם תאמר ולרבי יאשיה מאי שנא דבכלאי הכרם בעינן שני מינין מלבד כרמך ובכלאי זרעים מיחייב בכל שני מינין דהא נמי שדך לא תזרע כלאים כתיב, י"ל בשדך שדה בור משמע דשדה לבן נמי שדה מיקרי הילכך בזורע כלאים בשדה חייב אבל כרם לא מיקרי אלא על ידי הגפנים הלכך כי כתב רחמנא לא תזרע כרמך כלאים לא חייב אלא על הזורע כלאים בכרם דהיינו שני מינין לבד מן הכרם. ומיהו במסכת כלאים משמע דרבי יהודה לא מחייב נמי משום כלאי זרעים אלא בזורע שלשה כגון חטה ושעורה וכוסמת או שני חטין ושעורה או שני שעורין וחטה דבעינן כלאי זרעים כראי כלאי הכרם. ואיכא דרמו הכא מיהא דאמרינן במסכת מנחות פרק הקומץ זוטא [ט"ו ע"ב] מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו סמדר ובא מעשה לפני חכמים ואסרו הזרעים והתירו את הגפנים ומפרשי לה משום דלא אסרה תורה אלא קנבוס ולוף משום דקנבוס ולוף אין זרעם כלה ועושים אשכולות ודומין לזרע הכרם וקרינא ביה כרמך כלאים אבל בשאר זרעים לא. ותירץ הרמב"ן נ"ר דהתם לענין זרוע ובא שהוא נאסר בתוספת קאמר דאינו אוסר מדאוריתא בתוספת אלא קנבוס ולוף לפי שהן גדולים ועושין ערבוביא אבל שאר מינין שאינן גדולים ואין עושין ערבוביא אינן אוסרין בזרוע ובא בתוספת מדאוריתא אלא מדרבנן. אבל בזרוע מעיקרא דנאסר בהשרשה אפילו חטה וחרצן לקי ואסירי דהא מערבבי לרבנן ולרבי יאשיה כיון דאיכא כלאים חוץ מן הכרם. ואחרים תרצו דהתם שאר מינין קאמר כגון מיני זרעים שאינן נאכלין דומיא דקנבוס ולוף אבל תבואה דהיינו חמשת המינין ודאי דבר תורה הן בין בזרוע מעיקרא בין בזרוע ובא לפי שהתבואה גם כן גדלה ועושה ערבוביא מה שאין כן בזרעוני גנה דבין הגפנים אינן עושין ערבוביא וכלאים כלל. והראב"ד ז"ל כתב נראה לי דלענין אסור הפירות קאמר ושמא מדכתוב פן תקדש המלאה הזרע ותבואת הכרם והם זרע דומיא לתבואה שאין עושין אלא לשלש שנים כדאיתא במסכת כלאים בפרק שני [מ"ה], אבל לענין מלקות כל תרי מיני זרעים נמי עם חרצן חייב במפולת יד משום כלאי הכרם, ומשום כלאי זרעים כל תרי מיני נמי חייב ודוקא במפולת יד כר' יאשיה דהא כתב שדך לא תזרע כלאים בעינן כלאים בשעת זריעה. מיהו לענין איסור הפירות דכלאי הכרם בקנבוס ולוף וחרצן אף על פי שלא נזרעו במפולת יד אסורין כדדרשינן [פסחים כ"ה ע"א] כתב המלאה וכתב הזרע ומתרצינן זרוע ובא בתוספת זרוע מעיקרא בהשרשה. וכתב עליו הרמב"ן ז"ל ואינו נכון דזרוע מעיקרא למלקות וזרוע ובא בתוספת לענין איסור הפירות שוין הן בין לר' יאשיה בין לרבנן לרבנן במין אחד ולרבי יאשיה בשני מינין, לפיכך כל מקום ששנינו במשניות עציץ נקוב לענין קדוש משכחת לה לר' יאשיה עציץ של שני מינין חטה ושעורה והוא הנכון ע"כ.
